הלכות ריבית: לתת כסף כדי שיסכים להיות ערב
שאלה ותשובה הלכתית בדיני ריבית: האם מותר לשלם לערב תמורת הסכמתו לחתום ערבות, תוך הבחנה בין שלושה סוגי ערבים (ערב סתם, ערב קבלן, ערב שלוף דוץ).
האם זה ריבית?
שאלה: ראובן נטל הלואה של 100,000 ₪ מגמ”ח ‘חסד חפצתי’, ומתכנן לפרוע את כל ההלואה בעוד כחודש. אמנם קודם קבלת האישור הסופי לביצוע ההלואה היה על ראובן להחתים ‘ערב’ על ההלואה.
פנה ראובן לידידו שמעון וביקש ממנו לחתום ערבות. אך היות וסכום ההלואה הוא מאוד גדול, חשש שמעון לחתום ערבות על הלואה זו. שידל אותו ראובן ואמר לו: ‘עבור כל יום שההלואה קיימת ועדיין לא פרעתי, אתן לך 100 ₪’.
מכיון ששמעון סך-הכל סומך מאוד על חבירו ראובן שביכולתו להחזיר ההלואה בזמן כפי שהתחייב לגמ”ח, ומה גם ש’הכסף יענה את הכל’, הסכים לחתום לו ערבות תמורת ‘עיסקה’ שווה זו.
האם מותר לשלם לערב עבור הסכמתו להיות ערב?
תשובה: ראשית יש לדעת באיזה סוג ערב מדובר. ונקדים, שלשה סוגי ערבים הם: א) ערב סתם. ב) ערב קבלן. ג) ערב שלוף דוץ.
ערב סתם – המלוה לא יכול לתבוע את הערב תחילה, אלא חייב המלוה לתבוע קודם את הלווה, ורק אם אין ללווה לשלם, ולא ניתן להוציא הכסף ממנו, יכול המלוה לתבוע את הערב.
ערב קבלן – המלוה יכול לתבוע הן את הלווה והן את הערב, ואינו צריך לתבוע את הלווה תחילה.
ערב שלוף דוץ – המלוה יכול לתבוע רק את הערב, ואם יתבע את הלווה יוכל הלווה לדחותו אצל הערב.
ואחר הקדמה זו, נבוא לברר לגבי השאלה שלנו, במה המדובר.
במקרה ושמעון היה ערב ‘סתם’, הרי שאין לו שם של ‘מלוה’ כלפי ראובן הלווה, שהרי כעת ראובן-הלווה לא קיבל משמעון-הערב כלום, ורק במקרה ולא יפרע ראובן-הלווה לגמ”ח את ההלואה, יפנו בעלי הגמ”ח לשמעון הערב שישלם, וא”כ כעת שעדיין לא באו למצב שראובן לא פרע לגמ”ח את הכסף, מותר לראובן לשלם לשמעון-הערב כסף בכדי שיסכים להיות ערב שלו.
אבל במקרה ששמעון נעשה ‘ערב קבלן’ על הלואה, וממילא יש לגמ”ח זכות לתבוע את שמעון הערב תחילה, בזה יש מקום לדון שכבר מתחילת קבלת ההלואה נוצר חיוב מסופק משמעון-הערב לגמ”ח, וממילא נוצר גם חיוב מסופק מן ראובן-הלווה לשמעון-הערב, שהרי ייתכן שהגמ”ח יפנה ישירות לערב קבלן, והרי זה כאילו ששמעון-הערב אינו רק ‘ערב קבלן’ אלא גם ‘מלווה’ של ראובן-הלווה, נמצא לפי”ז שיהא אסור לתת טובת-הנאה ל’ערב קבלן’ מכיון שיש לו גם שם של ‘מלווה’, ואין ליתן טובת-הנאה למלווה.
אמנם יש שהקלו בזה (עי’ ש”ך נקוה”כ סי’ ק”ע סק”ג), אבל להלכה נוקטים הפוסקים להחמיר בזה.
ועל-הצד ששמעון נעשה ‘ערב שלוף דוץ’ על ההלואה, ומצוי הדבר, לדוגמא: כשנותן לחבירו אפשרות להשתמש ולשלם בכרטיס אשראי שלו, שהרי חברת האשראי תגבה את הכסף שהתחייב לה בכל מצב, עד כדי הוצאה לפועל [ולא תפנה למי שקנה בכרטיס, אלא לבעל הכרטיס], וא”כ בעל הכרטיס נחשב ל’ערב שלוף דוץ’.
וא”כ הגדרת ‘ערב שלוף דוץ’ כאילו הוא ממש המלוה. ולפי”ז יהא אסור לראובן-הלווה ליתן לשמעון-ה’ערב-שלוף-דוץ’ טובת הנאה וכדו’, וכמו שאסור ליתן טובת הנאה למלוה, כי גדרי ‘ערב שלוף דוץ’ כגדרי מלוה.
ובמקרה ולולי הערב לא היה מלוה כלל, ורק מחמת ערב זה נתקיימה הלואת האיסור, אזי מתווסף איסור נוסף על הערב – איסור ד’לפני עיוור’ (עכ”פ לפי חלק מהראשונים), שהרי מחמתו בעזרתו ובסיועו נתקיימה הלואה זו.
אי לכך מלבד הלווה והמלוה, ראוי גם על הערב ליתן שימת לב ולבדוק קודם חתימת ערבות שאין חשש איסור ריבית בהלואה זו.
ויש לדעת שבאם ההלואה היא באיסור ריבית, וכגון שלא נעשתה בהיתר ע”י היתר עיסקה וכדו’, מלבד המלוה והלווה שעוברים באיסור, מצטרף עמהם לאיסור של ‘לא תשימון עליו נשך’ גם הערב. ואפילו ‘ערב סתם’ עובר באיסור זה, אפילו שהיה המלווה נותן ללווה את ההלואה גם בלי הערב.
אמנם יש לשים לב שכל דברינו עד עתה, הוא דוקא לתת לערב טובת הנאה תמורת הסכמתו להיות ערב, ובזה חילקנו בין סוגי הערבים, וכאמור לעיל.
אבל במקרה והוצרך הערב לשלם את חוב הלווה, אזי גם ב’ערב סתם’ אסור ללווה ליתן לו עכשיו טובת הנאה כלשהי, כיון שמזמן ששילם את חוב הלווה למלווה, שוב כבר נחשב כמלווה של הלווה.
עוד יש לציין, במקרה ומשלם לחבירו על כך שמשתדל להשיג עבורו הלואה, אזי מותר לשלם לו גם אם לבסוף יהיה חבירו ערב קבלן על הלואה זו שהשיג לו, כיון שעיקר התשלום הוא עבור השגת ההלואה, והרי גם אם לא היה ערב שלו בכל אופן היה נותן לו הכסף עבור השגת ההלואה.
כמובן שבכל מקרה שהערב הוצרך לשלם את החוב, מחויב הלווה לפרוע החוב לערב.
