האם זה ריבית: עסק שניתן לשלם באשראי רק מסכום מסוים

עסק שניתן לשלם באשראי רק בקניה מסכום מסוים

שאלה: יצחק נכנס לבית המרקחת לקנות תרופה ב-17 ש”ח, וכשבא לשלם סכום זה בכרטיס אשראי, אמר לו הרוקח: ‘17 ש”ח זה רק תשלום בכסף מזומן. ניתן לשלם באשראי רק מסכום של 20 ש”ח’. היות וליצחק לא היה כסף מזומן, הסתכל סביבו, חיפש… ומצא לקנות עוד איזה תרופה ללא צורך במרשם שעלותה כמה שקלים, צירף אותה לקנייתו, וכעת שסכום הקניה הכולל היה 24 ש”ח יכל לשלם בכרטיס אשראי. יש לדון אם יש בזה איסור ריבית.

הסבר החשש: כשלקוח קונה בחנות מוצר כלשהו ומשלם בכרטיס אשראי, יש כאן הלואה. מדוע? הלקוח קיבל מוצר, ועדיין לא שילם עליו, רק הביא התחייבות מחברת האשראי שהיא מתחייבת בעוד כמה ימים להעביר כסף למוכר בעבור הלקוח. נמצא שבעל החנות נתן ללקוח מוצר בהלוואה, כי הרי עדיין לא קיבל כסף תמורת המוצר.

ובאם ננסה להבין מה סיבת בעל החנות שלא מסכים לקבל תשלום בכרטיס אשראי רק מסכום מסוים, לכאו’ הסיבה היא, שמסכים ליתן הלוואה ללקוח רק אם קונה בסכום כזה ‘ששווה לו’… וכאילו אומר ללקוח ‘אתה רוצה ממני הלואה, כלומר לקחת מוצר ולא לשלם עליו עכשיו אלא רק בעוד כמה ימים, בסדר, אני מסכים לכך, אבל רק אם תיתן לי להרויח סכום שיש בו רווח כלשהו, ולכך אם תקנה לפחות ב-20 ש”ח אני מסכים ליתן לך הלואה, אבל בפחות מכך איני מסכים’.

והנה אם הלקוח ישלם כעת במזומן ולא באשראי, אזי אין איסור כי לא לקח ההלוואה ולא נתן למוכר להרוויח יותר ע”י הגדלת הקניה. אבל אם אין ללקוח כסף מזומן, ומחמת כך הוצרך כעת להוסיף עוד כמה מוצרים ולהגדיל את קנייתו עד שהגיע לסכום שניתן לשלם בו בכרטיס אשראי, א”כ נמצא שנותן למוכר עוד רווח ע”י שמגדיל את קנייתו, וכל זה רק בכדי שיתן לו המוכר לשלם בכרטיס אשראי, כלומר, תמורת ההלוואה שנותן לו.

למעשה: אין בזה חשש ריבית.

טעם הדבר: בשו”ע (יו”ד סי’ ק”ס סכ”ג) כתב וז”ל, “המלוה מעות על מנת שכל מלאכה שתבא לידו יתן אותה למלוה לעשותה אסור. ולמ”ד טובת הנאה הוי ממון, מיקרי ריבית קצוצה מאחר שהתנו מתחילה בכך”, וכו’, עכ”ל.

והנה לכאו’ היה מקום לדמות דברי השו”ע למקרה שלנו, שהרי המוכר מסכים להלוות ללוקח את המוצרים בתנאי שיוסיף לקנות עוד ועל ידי כך ירויח המוכר (המלוה) יותר, והרי זה לכאו’ ממש דומה למקרה של השו”ע שמלוה לחבירו על מנת שאם ייצטרך הלוה להזמין בעל-מלאכה יזמין את המלוה לעשות עבודה זו, וכיון שההלואה מותנית בהסכם זה, הרי נמצא שיש למלוה טובת הנאה בהלואה זו, ולמ”ד טובת הנאה ממון הוי רבית קצוצה.

אך באמת ניתן לחלק בין מקרה של השו”ע לבין המקרה שלנו, והוא על פי כלל יסודי בהל’ ריבית.

הגדרת ריבית הוא כשנותן תוספת ממון אך ורק בגלל ההלואה, ולולי ההלואה לא היה נצרך לשלם תוספת זו. ולדוגמא: במקרה האמור של השו”ע, יש חשש לאיסור ריבית דאורייתא, שהרי לולי שהיה לווה מחבירו לא היה נצרך להזמין דוקא את המלוה לעשות לו עבודה זו, ולולי ההלואה הרי ייתכן שהיה מזמין בעל מלאכה אחר. ולכך למ”ד טובת הנאה ממון יש בכך איסור ריבית דאורייתא.

משא”כ במקרה של שאלתנו, היות ואין הבדל במחיר המוצרים בין אם היה קונה בכסף מזומן, או היה קונה בכרטיס אשראי, בכל מצב מחיר המוצרים הוא אותו המחיר.

וכל הנידון הוא רק לגבי המוכר שאינו מסכים להלוות אם אינו קונה בסכום מסוים, אבל מכיון שיכול לקנות את אותו המוצר בכסף מזומן במחיר זהה לתשלום באשראי, הרי הוברר לנו שאין כאן תוספת ממון מחמת ההלואה, ולכך אין בזה איסור.

לזה שנותן למוכר להרויח בקנייתו מחמת פריסת (ההלואה) הנדיבה שנותן לו. וכל החשש הוא כאמור לעיל רק במקרה וצריך להוסיף כסף מחמת זה שקונה באשראי ולא במזומן, דבמקרה זה כיון שיש הבדלי תשלומים בין מזומן לאשראי יש חשש ריבית. אבל בנידון שלנו שאין הבדל במחיר החפץ עצמו בין מזומן לאשראי, וכל החשש הוא רק מצד המוכר שאינו מסכים לתת תשלום באשראי למי שלא קונה בסכום מסוים, בזה אין חשש, וכאמור.

וכמו שמותר לכתחילה להעדיף קנייה בחנות שיש בה אפשרות תשלום באשראי, ולהעדיפה מחנות שהתשלום בה הוא רק במזומן בלבד. וכן מותר לכתחילה לקנות בחנות שנותנת פריסת אשראי רחבה יותר כגון 36 תשלומים, ולהעדיפה מחנות שנותנת פריסת תשלום קטנה יותר, ואין לחשוש.