למה אנחנו לא עושים את מה שאנחנו רוצים?

לפני כשלוש שנים בית ספר לגמילה מעישון לקחו את התלמידים לסיור במחלקת אונקולוגיה, במטרה שיראו מה קורה למי שממשיך לעשן. הם פגשו שם אנשים מחוברים למסכות חמצן שבקושי מצליחים להכניס אוויר לריאות, חלקם לא יכולים לדבר, ומראים להם: הוא עישן 20 שנה הלך לו הריאות, וזה עישן 32 שנה והוא במצב סופני אין מה לעשות אתו, וכן הלאה.

כמובן שמיד אחרי הסיור כל התלמידים הפסיקו לעשן, לא יכלו להכניס סיגריה אחת לפה שלהם, כל פעם שרצו לעשן עמד מול הפנים שלהם אדם שדוף מחובר לחמצן.

כעבור חודשיים בית הספר עשה בדיקה מי מבין התלמידים עדיין לא מעשן, והתוצאות הדהימו אותם: כל התלמידים חזרו לעשן, אפילו לא אחד נשאר גמול.

איך יכול להיות שאנשים רואים מה קורה למי שמעשן ואף אחד לא רוצה להיות חולה, ועדיין חוזרים לעשן?

והשאלה הגדולה: איך דווקא בשבוע הראשון שהגוף מפוצץ בניקוטין כולם מצליחים להתגבר ולא לעשן, ודווקא אחרי חודשיים שהגוף מרוקן לחלוטין מניקוטין כולם חוזרים לעשן?

אך האמת שאפשר לשאול את השאלה גם בצורה הפוכה. רוב האנשים ובמיוחד בעלי עסקים יש להם חלום להתעשר או לפחות להרוויח ממש טוב, כמה מהם באמת עושים צעדים לעבר החלום, כמה מהם באמת מקריבים ומשקיעים כדי להתעשר? מעטים מאוד, כמעט ככמות העשירים בפועל…

ושוב חוזרת השאלה: אם אתה כל כך רוצה להיות עשיר מדוע אתה לא בודק איך אנשים עשו את זה לפניך והולך בדרך הזו, מדוע לא עושה צעדים לעבר מה שאתה רוצה להיות?

הרגש מכריע

הפסיכולוג פרופ’ דניאל כהנמן הוציא מחקר שזעזע את עולם הכלכלה וקיבל עליו בהמשך פרס נובל לכלכלה. במחקר הוא מדבר על המניע של האנשים לפעול, ושמה הוא מביא שבסוף כל האנשים פועלים מהרגש. זאת אומרת גם דברים שאנחנו בטוחים בהם שהם רציונלים לחלוטין כגון השקעות, איזו השקעה טובה או לא, אנו מונעים מהרגשה מרגיש לי טוב או לא. ההיגיון והמוח לפעמים צריכים לתת אישור בשביל לתת לרגש לפעול, אבל המניע שלנו זה רק הרגשות.

וכל פעם שיש התנגשות בין המוח שלנו לרגש שלנו, לאורך זמן הרגש יגבר.

עוד נקודה, כל פעולה שאנחנו עושים יש לה אחת משני המטרות הבאות:

א. לקבל עונג / אושר. ב. להימנע מכאב.

כל הפעולות שלנו בעולם תשימו לב יש להם או מטרה שיהיה לנו כיף או שלא יהיה לנו כואב (טיפ קטן: הפחד מכאב אצל רוב האנשים פעיל פי 100 מהרצון לעונג, אבל זה למאמר אחר). ולכן כל פעולה שהתקשרה אצלינו במוח לפעולה כואבת ננסה ככל יכולתינו להימנע ממנה, לעומת פעולה שגרמה לנו אושר ננסה לחזור ולעשות אותה שוב כמה שאפשר.

למה הגמילה נכשלת

עכשיו תחשבו אדם שהחליט שהוא מפחד להיות חולה ולכן מפסיק לעשן. פעולת העישון במשך שנים תגמלה אותו בהרגשה של אושר ותענוג (גם אם היא מזוייפת, לא נכנס לאלן קאר כי זה לא משנה, המוח בסוף פירש את התחושה הזו לאושר). עכשיו המוח שלו מתחיל להפחיד אותו: אתה בסוף תהיה חולה, ומהפחד מפסיק לעשן.

עכשיו כל פעם שהוא רוצה לעשן ומתגבר ולא עישן, מה התחושה שיש לו? תחושת פספוס, איזה באסה רציתי כל כך ליהנות אבל מה אני יעשה אני מפחד להיות חולה… וככה האדם צובר תסכול אחרי תסכול, באסה אחרי באסה. מה שקורה זה שכל פעם שהוא לא מעשן הוא מרגיש שהוא מפסיד.

עכשיו תגידו לי אתם, כמה פעמים אדם מוכן להפסיד? פעם, פעמיים, 10, אבל 200??? אחרי כל פעם שלא עישן נכנס עוד תסכול ועוד תסכול ובסוף האדם נשבר, זהו נמאס לו, יהיה מה שיהיה אבל אי אפשר לצבור כל כך הרבה תסכולים.

ואותו דבר להיפך: נכון לכולנו יש חלום להרוויח טוב, להתעשר, לחיות בעושר ורוגע. אבל הפעולה הנוכחית של לקום ולשווק, לקום ולכתוב טמפלט, או להשקיע ולסכן כסף, ללמוד, להתגבר על הפחדים ועל המחסומים שלנו, על העצלות שלנו, המוח מפרש את זה ככאב, אין לו כוח, לא בא לו, ואז מתחילה מלחמה.

כולם בטוחים שאם נילחם בבעיות שלנו זה יהיה הפתרון, ומתחילים לרוץ ולרוץ שבוע שבועיים נלחמים במחסום, נלחמים בפחד, ואז בום!!! הכל נעצר. שחיקה אין סופית ממלאית אותנו, הכל מרגיש כבד, ומחשבות בשביל מה צריך את כל זה. והסיבה לכך זה לא שאתם לא רוצים את המטרה, אלא התעלמתם מהמחסומים שלנו להגיע אליה.

לשנות זהות, לא רק פעולות

בשביל להשיג תוצאות ארוכות טווח, בשביל שנדע לרוץ למרחקים גדולים ולהשיג תוצאות גדולות, חייבים לדעת לשנות את המשוואה הזו במוח שלנו, לשנות את הזהות, לא לשנות רק את הפעולות שלנו!

אני יודע זה נשמע רוחני מדי או מעורפל מדי, איך משנים את המוח, איך משנים זהות. האמת שזה לא כל כך קשה ויש דרך מאוד ברורה כיצד לעשות את זה, בעז”ה בפעם הבאה.

דוד וינטר קישור לקבוצת בעלי עסקים win533489730@gmail.com